ורדה משקאות בע"מ נ' ויליפוד אינטרנשיונל בע"מ

פסק דין

א.כללי

הליך זה עניינו תביעה כספית להשבת כספים בסך 144,543 ש"ח, בטענה לקיזוזו של סכום זה שלא כדין על ידי הנתבעת, חברת ויליפוד אינטרנשיונל בע"מ (להלן:"הנתבעת"), מחובה כלפי התובעת, חברת ורדה משקאות בע"מ (להלן:"התובעת"). המחלוקות בין הצדדים קשורות להסכם הפצה ושיווק של מוצרי התובעת, ע"י התובעת, ברשתות המזון השונות.

מטעם התובעת נמסרו בהליך זה עדויותיהם של מר אלכסנדר בלטיאנסקי, מנהל אצל התובעת ומר יעקב קיזלשטיין, אחד מהבעלים ומנהל אצל התובעת, וכן הוגשה מטעמה חוות דעתו המקצועית של מר אלי מרון. מטעם הנתבעת העידו מר הרצל יפרח, משנה למנכ"ל הנתבעת ומר גיל הוכבוים, אשר כיהן כסמנכ"ל כספים אצל הנתבעת וכיום משמש משנה למנכ"ל, כן העיד מטעמה המומחה מר עוזי אמסילי. העדים הנ"ל יכונו להלן בשמות משפחתם.

ההדגשות בציטוטים לאורך פסק הדין, הוספו.

ב.הרקע העובדתי

התובעת, חברה העוסקת בין היתר בייצור משקאות חריפים, התקשרה ביום 10.3.2005, עם הנתבעת, העוסקת בין היתר בשיווק והפצה של מוצרי מזון, בהסכם לשיווק והפצה של מוצרי התובעת ברשתות השיווק השונות, במשך תקופה של 5 שנים (להלן: "ההסכם" או "הסכם ההפצה").

הרקע לחתימת הסכם ההפצה הינו ניסיון של התובעת, שלא צלח, להפיץ בעצמה את מוצריה ברשתות השיווק הגדולות, ודרישת רשתות השיווק כי השיווק וההפצה יתבצעו באמצעות מפיץ מוכר, אשר לו יחסי עבודה נמשכים עם רשתות שיווק המזון השונות.

בהסכם ההפצה נקבע, בין היתר, כי הנתבעת תשמש כמפיצה בלעדית של מוצרי התובעת ללקוחות המפיץ (סע' 3.1), ולא תשמש כמפיצה של מוצרים מתחרים (סע' 3.4). בהתאם להסכם זה, הוצאות בגין פרסום המוצרים יחולו על התובעת (סע' 3.5). כן נקבע בהסכם ההפצה, כי בשלושת החודשים הראשונים להסכם, ירכוש המפיץ את מוצרי התובעת ב-40% הנחה (סע' 5.1) ולאחר תום שלושת חודשים אלו יזכה המפיץ להנחה בסך 28% ממחיר המחירון (סע' 5.2). במסגרת ההסכם, התובעת אפשרה לנתבעת לרכוש ממנה כמות מוצרים להפצה לפי שיקול דעתה של הנתבעת (סע' 6.1), וכן נקבע, כי התשלום בגין רכישות אלו יבוצע ע"י הנתבעת לתובעת בתוך תקופה של שוטף + 65 ימי עסקים (סע' 6.2).

הנתבעת אכן רכשה מוצרים מהתובעת והפיצה אותם לרשתות שיווק שונות, בתחילה ברשת קלאב מרקט, לאחר מכן ברשתות זול פה וקו-אופ ירושלים (בחודש אוקטובר 2005), ובהמשך גם ברשתות השופרסל, שפע שוק וקו-אופ הריבוע הכחול (בחודש ינואר 2006).

במהלך חודש פברואר 2006, הפסיקה הנתבעת לרכוש מוצרים מהתובעת, וביום 23.4.2006 נחתם הסכם בין התובעת לנתבעת המסדיר את ההתחשבנות בין הצדדים עד למועד בו נחתם הסכם זה (להלן: "הסכם ההתחשבנות").

ג. טענות התובעת

התובעת טענה, כי הנתבעת הפרה את ההסכם ההפצה בכך שרכשה מאת התובעת כמויות מוצרים קטנות מדי, לא פעלה באופן סביר להפצתם, ואף הציגה אותם במדפי רשתות השיווק לתקופה קצרה בלבד, התנהלות אשר פגעה באפשרות החדרת מוצרי התובעת לשוק.

כן נטען, וזהו לב הסכסוך בין הצדדים בהליך זה, כי הנתבעת הפרה את הסכם ההפצה בכך שקיזזה מתוך הסכומים המגיעים לתובעת על פי ההסכם, "דמי מדף", אשר הינם תשלומים המשולמים לרשתות השיווק עבור החדרת המוצר, קידום מכירות וכד' (להלן: "דמי מדף"). לטענת התובעת, עלויות אלו קוזזו שלא כדין, בין היתר היות ומרכיב זה של קידום מכירות כבר נכלל בהנחה בשיעור 40% ברכישת מוצרי התובעת, אשר ניתנה לנתבעת במסגרת הסכם ההפצה, מה גם שנאסר על רשתות השיווק לגבות דמי מדף. בנוסף, טענה התובעת בהקשר זה, כי אותם תשלומים בגין "דמי המדף", הופנו למעשה לשיווק מוצרי הנתבעת עצמה ולא למוצרי התובעת.

עוד טענה התובעת בנוגע לדמי המדף, כי הנתבעת גבתה מאת התובעת דמי מדף בסכומים גבוהים אשר תואמים דמי מדף שנגבים למשך תקופה של שנה, בעוד שבפועל, מוצרי התובעת הוצגו על גבי המדפים ברשתות השיווק למשך פרק זמן קצר בלבד, כך שיש בקיזוז מלוא הסכום משום התעשרות שלא כדין של הנתבעת על חשבון התובעת.

קיזוז נוסף שביצעה הנתבעת על סך של 35,000 ש"ח מכספים המגיעים לתובעת בגין קריסת רשת קלאב מרקט, אף הוא אינו כדין לטענת התובעת בסיכומיה, שכן הזהירה את הנתבעת בדבר קריסתה הצפויה של הרשת.

ד.טענות הנתבעת

הנתבעת טענה, כי קיימה את הסכם ההפצה כלשונו. לטענתה, התובעת חתמה על הסכם ההפצה מתוך רצון כי מוצריה יופצו וישווקו אצל לקוחות הנתבעת לאחר שלא הצליחה להפיצם בעצמה. על פי הסכם זה, הנתבעת לא התחייבה לפעילות מול התובעת במשך תקופה מסוימת וממילא לא הורידה את מוצרי התובעת מהמדפים בניגוד להסכם. לטענתה של הנתבעת, אף אין בהסכם ההפצה הוראה המחייבת אותה ברכישת מוצרי התובעת בהיקף מינימאלי מסוים. כן טענה הנתבעת, כי לפי הוראות ההסכם, היה על התובעת להשתתף בעלות הוצאות השיווק וקידום המכירות של מוצריה וכי כל הסכומים אשר השבתם נתבעת בהליך זה הינם סכומים אשר הוסכם בין הצדדים על תשלומם.

לטענת הנתבעת, הסכם ההתחשבנות אשר נחתם בין הצדדים, הוסתר מבית המשפט בחוסר תום לב, באשר בהסכם זה הוסדרה ההתחשבנות הכוללת בין הצדדים וקמה טענת השתק כנגד התובעת בכל הנושאים הנוגעים לתובענה זו. הסדר זה בין הצדדים קוים במלואו תוך העברת תשלומים הן מצד הנתבעת והן מצד התובעת אשר הייתה מודעת בעת ההתקשרות בהסכם זה, לטענותיה בדבר דמי המדף. משכך, טענותיה הנוכחיות של משקפות לכל היותר טעות בכדאיות העסקה ודינן להידחות.

כן נטען בהקשר זה, כי במכתבי הדרישה של התובעת, טענה התובעת לחוב של הנתבעת כלפיה בסך של 13,000 ש"ח בלבד, ולא העלתה דרישה כלשהי בעניין דמי המדף, ומשכך, העלאת טענות אלו כעת נעשית בחוסר תום לב.